גמישות יתר בילדים ובני נוער – האם זו מחלה ראומטית?
אחת הסיבות הנפוצות ביותר להפנית ילדים ובני נוער לבדיקת רופא הינה כאבי מפרקים ושרירים שונים הנמשכים זמן רב, וזאת לצורך שלילת מחלה ראומטית- ובמילים אחרות מחלה אוטואימונית. מחלה זו מוגדרת בד”כ כתגובה לא רצוייה של מערכת החיסון כנגד האדם עצמו. כלומר מערכת החיסון “מתבלבלת” ובמקום לתקוף חיידיקים או וירוסים היא תוקפת את הגוף הצורה בלתי רצוייה (לעיתים חיידק או וירוס מהווים טריגר לתגובה הלא רצוייה הזו של מערכת החיסון). אולם, קיימות גם תסמונות המחקות מחלה ראומטולוגית בתסמונות אלו אין כלל מעורבות מערכת החיסון אלא מדובר יותר בדלקת על רקע ביומכני. במילים אחרות, ישנם גורמים הקשורים לתנועת השרירים והמפרקים הגורמים לחיכוך וכתוצאה מכך לכאב ואין כלל קשר למערכת החיסון. תפקיד הרופא במקרים אלו הוא לשלול מחלה ראומטית הדורשת טיפול והתייחסות שונים לחלוטין ולהתאים טיפול. אחת התסמונות הללו נקראת תסמונת גמישות יתר שפירה” או benign hyper mobility syndrome והיא שכיחה מאוד בקרב ילדים ובני נוער ולכן נקראת גמישות יתר ילדים.
מהן הסיבות לתופעת גמישות יתר בילדים?
נתחיל דווקא מהתסמונות הנדירות הנובעות ממחלות רקמת חיבור. אלו תסמונות גנטיות בהן יש שינוי במולקולות המרכיבות את רקמות החיבור (הרקמות “הממלאות” את הגוף ומחברות בין האבריםכ השונים) והדבר גורם לכך שרקמת החיבור מאבדת את גמישותה ונהיית “רפויה”. קיימות תסמונות דוגמת מרפן ואהלרס דנלוס אולם כאן לא המקום לפרט עליהן. הסיבה השכיחה ביותר לתופעת גמישות יתר בילדים שהוזכרה לעיל הינה תסמונת גמישות יתר שפירה (benign hyper mobility syndrome) וכאמור היא שכיחה מאוד ילדים ובני נוער.
מה מאפיין תסמונת גמישות יתר שפירה בילדים?
בתסמונת זו הרצועות העוטפות ומחזיקות את מפרקי הגוף השונים (כמו לדוגמא הרצועות העוטפות את מפרקי הקרסול, הברכיים, שורשי כפות הידיים, המרפקים וכו’) הן בעלות כושר אלסטי נמוך ולכן מחזיקות בצורה פחות טובה את המפרק. כתוצאה מכך תנועת המפרק הינה בעלת טווח גבוה יותר “מן המותר”. בל נשכח כי ילדים ובני נוער פעילים יותר גופנית ולכן תנועות המפרקים שלהם הן תכופות. בנוסף קיימים ענפי ספורט שמטילים עומס על המפרקים (לדוגמא ריצה/ משחק טניס בו הילד צריך לחבוט בכדור תוך כדי קפיצה באופן בלתי צפוי ומבלי שהגוף “מסתגל” לתנועה הפתאומית, דבר שגורם לעומס בלתי צפוי על המפרקים). לאורך זמן הדבר מוביל לחיכוך תכוף של העצמות המרכיבות את המפרק וכתוצאה מכך לכאב. הכאב נוטה להופיע בעיקר בסוף היום לאחר שהילד כבר ביצע פעילות גופנית.
ומה הקשר בין גמישות יתר בילדים ללכפות רגליים שטוחות (פלטפוס)?
כחלק מהופעת גמישות יתר ילדים, פעמים רבות יש גם מופע של כפות רגליים שטוחות ובמילים אחרות פלטפוס. במה מדובר? בחלק הפנימי של כף הרגל באופן תקין, יש קשת שנותנת קימור לכף הרגל. במצב כזה, הרצועות המייצבות את הקרסול ואפילו הברכיים ומפרקי הירכיים נמצאות במצב “מנוחה” ואינן מתוחות. כאשר כחלק מגמישות היתר, הקשת הזו “קורסת”, מפרקי הקרסול “קורסים” גם הם כלפי פנים והדבר מוביל למתיחת רצועות מפרקי הקרסול ובמידה קלה יותר שאר רצועות הגפיים התחתונות. התופעה מחריפה כשהילד רץ , מתרוצץ או מבצע פעילות גופנית. בעיקר כזו שמפעילה עומס בלתי צפוי על המפרק והרצועות שגם כך גמישות מלכתחילה. לכן, לא מפתיע שילדים כאלו סובלים מכאבים.
מהו הטיפול בתסמונת גמישות יתר ילדים?
ובכן, לא קיים טיפול תרופתי לתופעה הזו אלא טיפול תמיכתי הכולל ביצוע פעילות גופנית עם עבודה כנגד תנגודת נמוכה כדי לאפשר לשרירים העוטפים את הרצועות להתחזק וכך להוות מעין תחליף לרצועות הגמישות ולתחזק טוב יותר את המפרקים. הספורט המומלץ ביותר הוא שחיית חזה. גם פילאטיס יכול להועיל פעמים רבות. פיזיותרפיסטים מכירים את הבעיה ודרכי הפתרון היטב ולכן תרגילים שניתנים במסגרת טיפולי פיזיותרפיה יכולים להועיל מאוד. שימוש במדרסים במקרי כפות רגליים שטוחות הוא חשוב ועדיף להשתמש במדרסים מותאמים אישית במכון המתמחה בהתאמה כזו. בססוף, אצל רוב הילדים הכאבים חולפים מעצמם עם סיום הגדילה, ובשנות העשרים המוקדמות.
