הענבייה (uvea) היא חלק הנמצא בתוך גלגל העין ומורכב מהקשתית (ה-iris, אותו גוף צבעוני המקנה לנו את צבע העיניים שלנו), השריר הזעיר המותח את הקשתית ונקרא הגוף הציליארי, והדמית (choroid) זוהי שכבה עדינה התומכת ברשתית – אותו “לווין” אליו מתנקזים האותות מהעין והמוביל דרך עצב הראייה עד למח. כל האיזור הזה מלא בנוזל צלול ושקוף. כאשר יש דלקת – האיזור הזה מתמלא בתאי דלקת (תאי דם לבנים) וצברים של חלבון והופך לעכור. סוג האובאיטיס שעלול להיות קיים ב-JIA הינה אובאיטיס קדמית. כלומר החלק הקדמי באיזור הקשתית וקדימה לו הוא האיזור שבו מופיעים תאי הדלקת וצברי החלבון.
מה הקשר בין דלקת הענבייה אובאיטיס ל-JIA?
אלו למעשה 2 מחלות אוטואימוניות שונות אולם הן נוטות לבוא ביחד. למעשה קיים סיכון שיכול להגיע ל-2-3% לשנה ב-5 השנים הראשונות לחולה JIA לחלות גם באובאיטיס. הסיכון גבוה ביותר בתחילת מחלת ה-JIA והולך ויורד עם הזמן אך תמיד נשאר קיים. גורמי סיכון נוספים הם גיל צעיר, מין נקבה ובדיקת ANA חיובית. יש לזכור כי JIA יכול להיות פעיל מאוד והאובאיטיס נמצאת בנסיגה ולהיפך. מחלת המפרקים עלולה להיות “רדומה” ודלקת העיניים פעילה ביותר.
רופא העיניים מבצע בדיקה במכשיר הנקרא מנורת סדק. במכשיר זה אלומת האור יכולה להאיר על הלשכה הקדמית של הענבייה ולראות האם אותו “אקווריום” מלא במיים צלולים או עכורים. העכירות נמדדת במדד הנקרא “נצנוץ” המרמז על צברים של חלבון ובמדד הנקרא “תאים” המרמז על צברים של כדוריות דם לבנות.
כל ילד מתחת לגיל 7 שנים חייב לעבור בדיקת עיניים אחת ל-3-4 חודשים במקרה ובדיקת ANA חיובית ואחת ל-4-6 חודשים במידה ובדיקת ANA שלילית וזאת למשך 5 השנים הראשונות מפרוץ המחלה. לאחר גיל 7 שנים הסיכון יורד ויש לבצע בדיקה אחת לחצי שנה עד שנה. מדוע חשוב כל כך לעבור בדיקת רופא עיניים בכזו תכיפות? ובכן – המחלה בד”כ מופיעה בצורה אסימפטומטית. כלומר הילד לא יתלונן על כאב או טשוטוש ראייה בעין. אם מופיעות עיניים אדומות או הילד חש כאב בעיניים או טשטוש ראייה, הרי שבדרך כלל המחלה כבר “דוגרת” זמן רב ובדרך כלל כבר נוצר נזק בלתי הפיך לעין ואכן הדלקת הזו עלולה ליצור נזקים קשים לעיניים ללא טיפול. נזקים אלו כוללים עיוות של האישון (רקמת הרשתית נדבקת אחורה על העדשה כך שהאישון – אותו צמצם שעוזר לנו במיקוד הראייה מתעוות). בנוסף עלולים להיווצר משקעים ע”פ הענבייה והקשתית, עכירות של העדשה הגורמת גם לעכירות בראייה ועוד. מכאן החשיבות הקריטית לבדיקה תכופה של רופא העיניים בתדירות שפורטה לעיל על אף שהדבר כרוך פעמים רבות באי נעימות.
מהם הטיפולים המקובלים לאובאיטיס?
הטיפול הראשוני המקובל הוא טיפות סטרואידים מקומיות שיכולות להפחית את הדלקת. במקרים קשים יותר ניתן לתת טיפות בתדירות אפילו של כל שעתיים ויש גם צורך בטיפות מרחיבות אישונים כדי למנוע את אותן הדבקויות אחוריות עליהן דובר לעיל. לעיתים רופא העיניים יחליט כי יש צורך בטיפול בסטרואידים סיסטמים כלומר תרופות המכילות סטרואידים דרך הפה כגון פרדניזון, דנלון או בטנזול וזו לתקופה זמנית כיוון שלסטרואידים תופעות לוואי בשימוש לאורך זמן.
הטיפול בסטרואידים יעיל ומהיר מאוד אולם עקב תופעות הלוואי שלהם נידרש לעיתים לתרופות קבועות במחליפות את הסטרואידים. תרופה כזו הנחשבת לתרופה קו שני היא תרופה בשם מתוטרסט הניתנת אחת לשבוע דרך הפה או בזריקה תת עורית. אליה יש להוסיף (גם כן פעם בשבוע) חומצה פולית שניתנת 1-2 ימים אחר מתן מתוטרקסט. במידה ולאחר 3 חודשים, או במידה וקיימות תופעות לוואי, הטיפול אינו יעיל דיו, נהוג להוסיף תרופות נוספות. אלו הן תרופות ממשפחת התרופות הביולוגיות. הבולטת בהן שגם מאושרת לאובאיטיס וגם נמצאת בסל התרופות היא תרופה הנקראת יומירה ומהווה נוגדן כנגד המולקולה הדלקתית המשחקת תפקיד עיקרי במחלה ונקראת TNF או tumor necrosis factor.
אם כן מה תפקידו של ראומטולוג הילדים?
ראומטולוג ילדים נועץ עם רופא העיניים ולפי קביעתם המשותפת אחראי על תכנון הטיפול הסיסטמי (כלומר הטיפול הפומי או בזריקות) ועל ניטור בדיקות הדם והתייחסות לתופעות הלוואי של הטיפול אם קיימות.
מה מטרות הטיפול והצפי להחלמה?
אובאיטיס הינה מחלה “עקשנית” ודורשת פעמים רבות טיפול למשך שנים. מטרת הטיפול היא “לשמור על העין” כלומר למנוע נזק קבוע לעיניים וזאת תחת הטיפול תרופתי, וכן לאפשר לילד איכות חיים טובה ומלאה במהלך תקופה זו.
